בתוך גוף העבודות העשיר מאוד של המחזאי והבמאי רוני ניניו בולטות שתי יצירות אישיות במיוחד. האחת, ״דרמה קטנה״, הצגת יחיד שביצעה שירילי דשא וזכתה בפרס הראשון בפסטיבל תיאטרונטו, והשנייה ״היו לילות״, סרט קולנוע שזיכה את דאנה איבגי בפרס השחקנית הטובה בפסטיבל חיפה. הסרט וגם ההצגה עוסקים בדרמות המטלטלות בחייהם ובמותם של הוריו – אמו, אשת הרדיו, המתרגמת והמחזאית חנה בן-ארי, ואביו, השחקן והבמאי אברהם ניניו. רוני – שבין השאר היה גם שותף יוצר בסדרות ״עבודה ערבית״, ״לתפוס את השמים״, ״כבודו״ ו״מרחק נגיעה״ – אומר שהעיסוק החוזר הזה בחומרים מן הבית אינו מפתיע, משום שההתרחשויות שעליהם הוא מספר עיצבו במידה רבה את האיש שהוא היום.   ⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).   את ההכרזה על שם הפודקאסט קוראת הפעם אלמה דישי. שני קטעי התיאטרון הקצרצרים המשולבים בשיחה הם מתוך ״דרמה קטנה״, הצגת יחיד שכתב רוני ניניו, בביצועה של שירילי דשא – זוכת הפרס הראשון בפסטיבל תיאטרונטו 1993. קטע הקריאה בביצועה של חנה בן-ארי לקוח מארכיון קול ישראל, מן התוכנית ״אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה״, המוקדשת לשיריו של הירשקה גליק (בתרגום בנימין טנא). Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠